מיכאלי נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"

החלטה

1. זוהי בקשה לתשלום תכוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן חוק פלת"ד). המבקש נפצע בתאונת דרכים ביום 20.7.11, כשרכב על אופנוע במהלך עבודתו ונפגע ע"י מכונית אלמונית (המשיבה כופרת בעצם התרחשות האירוע או בחבותה בגינו). בהמשך הדברים נקבעה לו נכות עפ"י דין ע"י המוסד לביטוח לאומי בשיעור 10%. את תביעתו העיקרית הגיש לבית-המשפט המחוזי והיא הועברה לבית-משפט זה.

2. את בקשתו הנוכחית הגיש המבקש רק באפריל 2014, דהיינו יותר משלוש וחצי שנים אחרי שנפצע. כעולה מבקשתו ומעדותו היום, נעדר המבקש מעבודתו במשך 10 ימים אחרי שנפצע ואז שב לעבודה. הוא התמיד בעבודתו יותר משנה ואז התפטר מיוזמתו ולא מפני שמעסיקיו רצו בכך (הוא עבד בהפצת עיתונים ובאיסוף תרומות לעמותה). הבקשה הנוכחית נומקה בכך שהמבקש הגיע לאחרונה לפת לחם, מפני שהפגיעה בו גרמה לירידה של 70% בכושר השתכרותו. באחד המסמכים שהגיש לבית-המשפט כתב: "אני מבקש את צרכיי מחייתי ומחיית בני משפחתי שהם: מזון, מגורים ומזונות ילדה. אלה נפגעו קשות בשל ירידה חדה בשכרי מהתאונה הנדונה". הוא מבקש תשלום חד פעמי בסך 200,000 ₪ ועוד תשלום חודשי בסך 7,000 ₪.

3. בבקשה לתשלום תכוף ניתן לפסוק לאדם שנפצע בתאונת דרכים סעד דחוף, בטרם התבררה זכותו לקבל פיצוי. הבירור נעשה על סמך ראיות לכאורה בלבד תוך שהפיצוי משולם אך ורק לשם מימון הוצאות המחיה, הריפוי והסיעוד של המבקש. מטבעו של סעד דחוף שכזה, שהצורך בו עומד ביחס ישר לקרבת הזמן לפציעה. ככל שמתרחקים ממועד זה, הולכת ויורדת מידת ה"דחיפות", ולצד זה משתפרת היכולת לברר את זכויות המבקש במסלול הדיוני הרגיל. לאור זאת סייג מחוקק חוק פלת"ד את האפשרות לפסוק תשלום תכוף בהוראת סעיף 5ה(ב) לחוק: "לא יפסוק בית המשפט תשלום תכוף בעד תקופה העולה על שנתיים מיום קרות תאונת הדרכים שבגינה הוגשה הבקשה לתשלום תכוף". אף שלעתים מצאו בתי-המשפט להקל מסייג זה ופסקו תשלומים תכופים גם עבור תקופות ממושכות יותר, אין הדבר נעשה כדבר שבשגרה – והטעמים ברורים.

4. לא רק שהבקשה שהוגשה מנוגדת להוראת סעיף 5ה(ב) האמור, על פניה היא מעוררת קשיים רבים. המבקש שב לעבודתו עשרה ימים אחרי שנפצע והתמיד בה יותר משנה. אף שבבקשתו הוא הסמיך את הפסקת עבודתו למגבלות שהן תוצאת פציעתו, מעדותו היום התברר שלמעסיקיו בעבודתו כשליח על אופנוע לא היה כל רצון להפסיק את עבודתו. הוא עזב את מקומות עבודתו מיוזמתו. ממילא, לא נראה סביר שהפסקת העבודה נבעה מחוסר יכולת להמשיך לעבוד כטענתו. יושם לב, שבשלב זה כבר נקבעו לתובע 10% נכות בשל התאונה (יש לו עוד נכויות אחרות חמורות יותר, מאירועים קודמים). בדרך כלל נכות בשיעור זה אינה נחשבת לחמורה מאוד ולא סביר לייחס לה הפסקת עבודה, מה גם שהמבקש ממשיך לנהוג באופנוע. לאור זאת, אפילו היה המבקש מראה פגיעה משמעותית בהכנסותיו, קשה מאוד לייחס אותה דווקא לפציעתו בתאונה.

5. אלא, שגם הטענה בדבר ירידה בהכנסות, לא הוכחה. להפך. בחקירתו הנגדית התברר שכיום משתכר המבקש כ – 6,000 ₪ בחודש. נתוני שכרו שדווחו לפני התאונה היו דומים (ולעתים פחותים). את הטענה שבפועל השתכר שכר גבוה יותר אין הוא תומך בראיה כלשהי. הכנסות אלה הן רק מקצת המשאבים המקיימים את "צרכי המחייה" של המבקש ושל בני משפחתו הסמוכים על שולחנו. אלה כוללים הכנסה מעבודה של אשתו, קצבאות שונות וכו' – ובסה"כ כ – 16,000 ₪. אין ראיה שלפני שנפצע עמדו לרשות המבקש ובני משפחתו הכנסות גבוהות יותר.

6. בנסיבות אלה לא מצאתי הצדקה לפסוק למבקש תשלום תכוף כלשהו. הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ד, 02 יולי 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: